הסטודיו לניפוח זכוכית בירושלים
 

אומנות זכוכית, קורסים וסדנאות 

הזכוכית:

החומר העיקרי בזכוכית הינו חול. חול הינו הרכב כימי בשם צורן דו חמצני  או "סיליקה" SiO2. סיליקה הינו מינרל מאוד נפוץ ונמצא בין היתר בתצורת קוורץ. הרכב זה נמס ב1800 מעלות צלזיוס אך היות ואלו טמפרטורות גבוהות במיוחד ומאוד קשה לעבוד איתן, מוסיפים לסיליקה סודה Na2CO3, אשר מורידה את טמפרטורת ההמסה ל800 מעלות צלזיוס בלבד. הבעיה בסודה שיש לה תכונה של המסה במים ועל כך צריך להקשיח את ההרכב על מנת שלא ינזל כאשר מגיע במגע עם מים. על כן מוסיפים גם סידן פחמתי CaCO3 אשר הופך את הזכוכית לעמידה וחזקה. יחד שלושת המרכיבים הללו יוצרים את מה שאנו מכירים בתור זכוכית סודה. כוסות, מראות , שעונים ועוד כלים רבים עשויים מזכוכית זו. ניתן לשנות במעט את התרכובות על מנת לשנות את תכונת הזכוכית. למשל זכוכית בורוסיליקט אשר הידועה מבין זכוכיות אלו היא "פיירקס" היא בעלת תכונה של עמידות במעבר מהיר בין טמפרטורות ולכן כלים כמו תבניות זכוכית, גופי תאורה, טלסקופים, עדשות, באנגים לעישון וכלי מעבדה עשויים מזכוכית זו. על מנת להוסיף צבע לזכוכית משתמשים במתכות שונות כגון ברזל אורניום וכרום. מסכי סמארטפונים מקבלים תוספת של אשלגן ואלומיניום על מנת להפוך אותם לעמידים פני נפילות ושריטות מוסיפים אלומיניום.

טכניקות ניפוח ופיסול זכוכית:

כבשן

מנפחי זכוכית עובדים עם כבשן שבתוכו כלי קיבול קרמי. כלי הקיבול הזה עומד בחום מאוד גבוה ולתוכו מכניסים את הזכוכית. לאחר המסת הזכוכית אוספים אותה על קצה של צינור ניפוח ודרכו נופשים על מנת לנפח את הזכוכית. לאחר הוצאת זכוכית שקופה מהכבשן ניתן להוסיף לה בצורה של ציפוי או טבילה זכוכית צבעונית שבה לרוב בצורה של "פריטים"- גרגירים קטנים. זכוכית זו נמסה לתוך הבועה השקופה והופכת אותה למרהיבה ביופיה. ניפוח בכבשן כוללת ניפוח חופשי של כלים וכן ניפוח לתוך תבניות. היות ומדובר בעבודה עם משקלים גבוהים ובחום מאוד גבוה, המנפחים נעזרים בחמורים שעליהם מעמידים את הצינורות וספסלים לישיבה בזמן העיצוב. ניפוח כבשן כולל בעיקר ייצור של כלים ויצירות אמנות גדולות במיוחד.

מבער

טכניקה זו כוללת חימום זכוכית באמצעות מבער. את צינורות או מוטות הזכוכית מחזיקים ביד בזמן שהקצה שלהם נכנס לתוך להבת המבער. קצה הזכוכית מתחיל להתחמם והופך לנוזלי. זה השלב בו ניתן לעצב על ידי ניפוח, חיבור מתיחה, כיווץ, חיתוך ועוד טכניקות מגוונות אחרות. עבודת מבער היא עבודה עם משקלים קטנים יותר ובחום נמוך יותר ובאמצעות טכניקה זו נמצא ייצור כלים קטנים ומדויקים יכגון כלי מעבדה, כלי בית קטנים כגון אגרטלים וכוסות וכן תכשיטים כגון טבעות, תליונים וכו'.

על מנת לא לקרר את טמפרטורת הזכוכית מהר מידי, דבר העלול לגרום לסדקים ושברים בזכוכית בגלל פערי לחצים, לרוב מניחים את הזכוכית בתנור הרפיה, אשר מקרר את הזכוכית בצורה הדרגתית.

ההיסטוריה של ניפוח הזכוכית:

צורת הזכוכית הראשונה הידועה לאדם הינה הזכוכית הנוצרת כתוצאה מפגיעות ברק בחול. בחופי ים בהם סופות ברקים נפוצות ניתן למצוא זכוכית ברחבי החוף. אנו רואים עדויות כבר מתקופת האבן של שימוש ושינוע של זכוכית וולקנית שככל הנראה שומשה על ידי בני אדם לייצור כלים חדים.

באזור מסופוטמיה (סוריה של ימינו) ומצריים ב2500  לפנה"ס הופיעו זכוכית בצורה של חרוזים אשר לא ברור כיצד ומדוע הם נוצרו. ב1500 לפנה"ס במצרים יצרו אגרטלים מזכוכית שקופה ואנו מגלים שב650 לפנה"ס היה כתב שהיווה מעין חוברת הוראות ליצור זכוכית בספריה של ממלכת אשור.

את טכניקת ניפוח הזכוכית בכבשן פיתחו ככל הנראה ב100 לפנה"ס שם חלה מהפכה משמעותית בייצור זכוכית והתחילו לייצר זכוכית בכמויות גדולות במיוחד. באותה תקופה מתרחשת  תפוצה רחבה של זכוכית באימפריה הרומית ולמרות ירידה באיכות הטכניקה לאחר המאה השלישית אנו מגלים פריצת דרך משמעותית בשנת 1000 כאשר מתחילים להשתמש בסוג זכוכית נפוצה הרבה יותר מזכוכית סודה שהייתה באגן הים התיכון והיא זכוכית העשויה מאפר של עצים. זכוכית זו ידועה גם בתור זכוכית פינית. ניתן להבחין בהבדלים ברורים בין ייצור הזכוכית בצפון העולם לעומת אגן הים התיכון מרגע זה ואילך. בשנת 1500 אנשים מוונציה החלו לפתח טכניקה של ייצור מראות המאופיינות בהשתקפות מדויקת במיוחד. אותם אנשים ביצעו זאת באי מורנו שבאיטליה ועד היום עדיין קיימים אמני זכוכית רבים באי זה והוא נחשב למוקד עליה לרגל של אוהבי זכוכית.

ניפוח זכוכית בישראל:

 

"לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז" (איוב כח,יז). פסוק זה מוכיח כיצד בעבר הזכוכית הייתה נחשבת ליקרה במיוחד. בגלל תכונותיה המרהיבות של צבעוניות, שקיפות ובידוד היא הפכה להיות חומר גלם יקר שמשווה לזהב.

בישראל נמצאו מפעלי זכוכית ענקיים מלפני 1600 שנים משלהי התקופה הרומית. האזור כולו היה בסיס משמעותי להפקה של זכוכית בגלל החול שנחשב משובח בזמנו בחופי עכו. בסוף המאה ה18 הברון דה רוטשילד הקים מפעל לייצור בקבוקי זכוכית ליקבים בארץ על בסיס החול שנמצא בקרבת המפעל. למצער, החול לא היה איכותי דיו לייצור זכוכית ועל כן המפעל נסגר. כיום המבנה הינו ה"מזגגה" מוזיאון לארכיאולוגיה וזכוכית.


 

בשנת 2000 ערב המילניום, האומן המפורסם ביותר בעולם בתחום הזכוכית דייל צ'יהולי הציג תערוכה יחיד ענקית במוזיאון מגדל דוד. תערוכה זו הייתה עד אותו הרגע התערוכה הגדולה ביותר בעולם של צ'יהולי  והייתה מרהיבה ומרשימה מאין כמוה. במוזיאון נרשמו מספר ביקורי שיא לתערוכות ומוזיאונים עם למעלה ממיליון כניסות.




 

מקורות:

המדע מאחורי ניפוח זכוכית:

https://www.acs.org/content/acs/en/pressroom/reactions/videos/2017/how-does-glassblowing-work.html

תערוכת צ'יהולי בישראל:

https://www.tod.org.il/exhibition/jerusalem-2000

ההיסטוריה של ניפוח הזכוכית:

https://www.youtube.com/watch?v=E3B6mCHExIE

https://www.isra